איפה העוגה?

הופ הופ טרללה! אחרי שנה של ציפייה דרוכה, חודשים של כסיסת ציפורניים, ספירה לאחור של עונות השנה, סימון איקס אדום בטבלת הייאוש... סוף סוף זה הגיע, יום הולדת שמח ילד מתוק שלי! ידוע שלאירוע כזה יש להתכונן היטב מראש ולכן, קבענו חצי שנה מראש תאריך מגניב עם הגננת, אישרנו נוכחות של הסבתא הגאה, שלחנו תזכורת לאב הנרגש, הדפסנו תמונות בפוזות מחמיאות, התחלנו במשא ומתן קשוח עם בעל השמחה על גובה הכופר הדרוש להעביר את האירוע בשלום ואפילו, החלפנו סוללות במצלמה! סיימנו? אז זהו שלא...

שיחה שקרתה באמת

האחת: אז מה את מתכננת ליומולדת של הקטנה? השנייה: אני מתלבטת בין כתובת אש של סמי הכבאי לבין יונתן גפן קופץ מעוגה... האחת: אני הכנתי שרשרת דגלונים מהממת מהציורים שהילד הכין בגן. סוף סוף משהו מועיל לעשות איתם.

השנייה: אז את הולכת על חגיגה מסורתית "כדת משה וישראל"? האחת: את מתכוונת "כדץ משה וישראל"...

שלוש מחשבות על יומולדת

1. "למי יש יום הולדת? לי! לי! לי!... " - אסור לשכוח לרגע של מי האירוע בסופו של דבר. בכל זאת, זה היום המיוחד של הילד, ולא של "חוגגים טרמפיסטים" כמו האח שקיבל רישיון, הדודה שבדיוק חזרה מחו"ל או האחיינית שעשתה קעקוע חדש. חשוב שהפוקוס ישאר על הגמד החוגג גם כשלא נתאפק ונפרוץ בשלושה קטעים מהמחזמר "הכבשה שושנה – המיטב"...

2. "אין, אין, אין חגיגה. בלי, בלי, בלי בלי עוגה..." - ברור שהאמא המעצבנת מהגן (שבמקרה עשתה קורס קונידיטורים בשביל הכיף תוך כדי ניהול פרוייקטים ברפאל...) תכין עוגה יותר מדהימה משלך. אז מה? תציבי לעצמך יעד הגיוני, הרשת מלאה בהדרכות ותמונות צבעוניות ומנוקדות. שתפי את הזאטוט בפיזור הסוכריות על העוגה (ובכל הבית) ואל תפסיקי לשנן לעצמך את הפתגם הידוע: "טוב עוגה צנועה של אמא ביד - מעוגת קרם שלוש שכבות מפוארת על העץ"...

3. "יום הולדת יש רק פעם בשנה, רק פעם בשנה.." - בדיוק. אצלנו חוגגים יומולדת בבית רק פעם בשנה, למשפחה. אה, ויומיים אחרי חוגגים בגן כמובן. רגע, אבל חייבים להזמין כמה חברים למשחקייה לאירוע קטנטן (בכל זאת, לא נעים שרק הם מזמינים ואנחנו לא). לא ייתכן שרק אנחנו נלך לאירועים וניתן מתנות. שיביאו מתנות גם לנו. כלומר, לילד! הוא העיקר...

#איפההעוגה #הופהופטרללה #הכבשהשושנה