פדיחה לעולם חוזרת

מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הנוראית של שטות (פדיחה, או פאשלה בעברית...) שמצליחה לחצות בריצה קלה את גבולות הטעם הטוב וגורמת לנו לרצות להיבלע בבטן האדמה במקרה הקל ולייחל לאמנזיה זמנית בקרב העדים במקרה החמור. תופעות הלוואי הצפויות לרגע המביך הן גמגום גרוני, אודם דו לחיי, גרד תת גבי וחשק עז למות באופן כללי. לא תוכלו לפספס את זה. השילוב הקטלני בין חוסר תשומת לב, חוסר ריכוז ואי קבלת מודיעין תביא אותך, קרוב לוודאי, למקומות בלתי רצויים כמו ליהוג חופשי ולא מחמיא על מישהי שעומדת (כמובן) מאחורייך או לפרוץ במעוואל קולני בדיוק כשהמוסיקה נפסקת. שלא תהיינה אי הבנות - קלישאה בנוסח "אף אחד לא מושלם", "אנחנו רק בני אדם", "כל אחד עושה טעויות" לא עוזרות לאף אחד כשהוא נופל בסגנון חופשי על התחת.

שיחה שקרתה באמת האחת: זהו. אני עוברת דירה.

השנייה: מה עשית הפעם?

האחת: אני עוד לא יכולה לדבר על זה מרוב הבושה. איזו פדיחה!

השנייה: טוב. איך אני יכולה לעזור?...

האחת: תשמרי על קשר. ותבואי לבקר אותי בחו"ל.

השנייה: אוי, עשית פדיחה בין לאומית?...

שלוש מחשבות על פדיחות 1. "הכינותי מראש" – אחת הדרכים להיחלץ בעור שינייך מפדיחה איומה היא להקרין לסביבה שכל מה שהתרחש זה עתה תוכנן בקפידה. העלה על פניך מיד ארשת אמינה ובוטחת שמשדרת שהפטרוזיליה בין השיניים נועדה להדגיש את העיניים הירוקות שלך.

2. "על ראש הגנב בוער הכובע" – אם תתייחס לפדיחה כאילו לא קרתה, קיים סיכוי קלוש שגם האחרים יעשו בדיוק כמוך. המשך בשגרת יומך כאילו נחירה רועמת היא חלק אינטגרלי מההנאה מקונצרט.

3. "אני מודה, מודה, מודה" – חיוך כובש והתנצלות מעומק הלב הם ללא ספק המהלך הנכון ביותר מיד אחרי התפוגגות אדי הפשלה. גם קינוח תלת שכבתי ממטבחו של יונתן רושפלד ימתיק את הגלולה המרה.

#פדיחה #פטרוזיליה #יונתןרושפלד