הבטחת - קיימת!

די! זהו! עכשיו הזמן לתכנן, להתחדש, להחליט ולהבטיח הבטחות. החגים מאחורינו, השגרה לאט חוזרת, הימים האלה הם ה"פיאצה נאבונה" של ההחלטות החדשות. ההבטחות שלנו נזרקות אל תוך המים באמונה שהנה, הפעם יקרה שינוי. והרי נאמר כבר ש"הבטחות צריך לקיים". זה כתוב בתורה, אולי בגמרא, לכו תשאלו את הרב.

כל זאטוט מתמחה כבר יודע איך לתמרן את מערכת רגשות האשמה הזאת באמצעות הנשק האולטימטיבי: "אבל אמא, הבטחת!" אז למה, אם כך, אנחנו לא מצליחים לקיים את ההבטחות שהבטחנו לעצמנו?...

זה הרי לא כל כך קשה לשמור על ארון מקופל בסדר כרונולוגי, על נעליים מסודרות בשלשות ועל צעצועים מקוטלגים לפי מספר סידורי. אפילו יצחק שמיר אמר פעם: "נכון, הבטחתי – אבל לא הבטחתי לקיים" אז גם אנחנו התחלנו בלהבטיח. ועכשיו, כמו בלחם, מתחיל החלק הקשה...

שיחה שקרתה באמת:

האחת: הנני מכריזה בזאת על אוטו נקי החל מרגע זה!

השנייה: את מתכוונת לאוטו שאת מסיעה בו את הילדים?

האחת: בהחלט! והוא יהיה נקי.

השנייה: אותו הרכב שאם מכניסים את היד אל מאחורי הכסא של הילד אפשר למצוא מבחר פירורי נשנושים, בקבוק שתייה קרה וחומרי יצירה מוכנים לפעילות?

האחת: העידן הזה נגמר!

השנייה: אז מי יסיע לך את הילדים מעכשיו?

שלוש מחשבות על החלטות:

1. "לא הבטחתי לך גן של שושנים" – גם בהבטחות להתחיל לחיות אורח חיים בריא יותר, רגוע יותר וטוב יותר - יש קוצים. ממחר נמלא את המקרר בירקות עתירי סיבים אורגניים, פשטידת אצות שריריות ומוצרים עם שמות משונים שניתן רק למצוא בחנויות טבע מובחרות ולקנות בעזרת משכנתא קטנה מהבנק.

2. "הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה" – החל ממחר אנחנו חוזרים להתעמל יחד! קודם כל מורידים את ערימת הבגדים מההליכון, מוצאים איפה נעלי ההתעמלות קברו את עצמן מרוב בושה ומשחררים את המשקולת שעד עכשיו שימשה מעצור לדלת. ואם לא מחר (ואם עוד לא מחר) אז מחרתיים...

3. "הבטחתם יונה, עלה של זית" – ולטבעוניים שבינינו – "הבטחתם טופו בשמן זית".

#פיאצהנאבונה #גןשלשושנים #הבטחתםיונה #הבטחנוזהלזו #הבטחותצריךלקיים #יצחקשמיר