תנו לישון בשקט!

כשאנחנו מביטות אחורה, ממרומי תקופת ההורות, אל ימי הרווקות העליזים, ההבדל הבולט ביותר הוא פוטנציאל השינה. כשאת רווקה, צעירה ונטולת ילדים היכולת שלך ללכת לישון היא אינסופית, פשוטה, וברת השגה. מימוש פוטנציאל השינה הוא כמובן כבר עניין אחר. הרי אין באמת סיבה מוצדקת מספיק לשלוח בחורה צעירה, תוססת ואנרגטית אל מחוזות השינה השוממים סתם ככה באמצע השבוע... ימי הרווקות הן סיבה אחת ארוכה להימנעות משינה. בכלל, נדמה כאילו הכל קורה בשעות הקטנות של הלילה – המסיבות, הלימודים למבחן, אפילו ארוחות הערב.

ומי יכול להירדם על קיבה מלאה צ'יפס?

אח... אילו הגרסה הבוגרת שלנו היתה יכולה לשגר את עצמה לפגישה עם הגרסה הצעירה... היינו מסבירות לה באריכות על תאוריית "השינה הבלתי נחשבת" (המבוססת על עיקרון הרצף, רק הפוך) וכך אולי היתה מעריכה (ומאריכה) כל שעת שינה מתוקה וחפה מנדנודים, טלטולים, בעיטות, נחירות והנקות. בעודנו מהרהרות בערגה בעניין גלגולנו הקודם, נערמות להן שעות חוסר השינה בקצב שמתחרה רק עם קצב גידול ערמות הכביסה. גם מלאי הפתרונות הולך ומצטמצם. כמעט כמו קופסת קרמבו וניל במקום גלוי בבית עם ארבעה ילדים. מה לא ניסינו כדי לשמור על ערנות, חיוניות ושמחת חיים - קפה שחור, סוכרים זמינים, פעילות מסיחת דעת (אני לא ישנה! אני תמיד רואה טלויזיה בעיניים עצומות), הצבת קיסמים בארובות העין... ועדיין אנחנו מוצאות את עצמנו בוחשות בכוס הקפה הדו – שעתית שלנו כפית סימילק...

שיחה שקרתה באמת:

האחת: אני כל כך עייפה... אני כמעט נרדמת בעמידה. השנייה: אני כבר ישנה מזמן. אם אני מדברת שטויות זה רק בגלל זה. האחת: המסקנה המתבקשת היא שאת ישנה כל הזמן, אם כך! השנייה: יש לך מזל שגם חיישן ההיעלבות שלי נרדם. האחת: אני חייבת למצוא משהו שיעיר אותי. השנייה: תרסיס קפה? השתלת אנרגיה? אתגר דלי הקרח? האחת: תגידי, לא אמרת שאת מכינה לנו קפה? שנייה: סליחה, נרדמתי בשמירה...

שלוש מחשבות על שינה:

1. "לילה לא שקט" – נדמה כאילו מרפי, ההוא מהחוקים, הוא איש של לילה. דווקא בשעות הקטנות כל חשד לצמאון הופך לדרמה, המוצצים נעלמים באורח פלא, צעצועים רועשים במיוחד קמים לתחייה ודמויות נמוכות קומה מסתובבות סהרוריות בבית.

2. "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" - מה שנכון בצה"ל נכון גם באזרחות. 6 שעות שינה רצופה הן תנאי בסיס לתפקוד. הצד היישומי של נוהל זה מותנה כמובן בנסיעה לחופשה ללא ילדים, עצירת הזמן לשש שעות מטכ"ליות, נסיעה במכונת זמן לגיל 23 או גיוס מחודש לצה"ל.

3. "נומי, נומי ילדתי" – במענק הלידה, ניתן לצד קופסא מנצנצת של רגשות אשמה, גם סט מהודר של מחסור בשעות שינה. זה חלק מהדיל של להיות הורה. גמילה הדרגתית מהקונספט הזה של לעצום עיניים לכמה שעות (אפילו על כמה דקות היינו מתפשרות...). כנראה שמכאן נובע הביטוי: "עושים ימים כלילות".

#קפהשחור #לילהלאשקט #לארוציםלישון #נומינומיילדתי #עיקרוןהרצף