D.I.Y (עשי זאת בעצמך)
- behezkat2
- Dec 11, 2015
- 2 min read
אם אתם מאלה שקראו את הספר (או מאלה שדילגו ישר לסרט...) "אין לי מושג איך היא עושה את זה" אתם ודאי מכירים היטב את סצנת הפתיחה. גיבורת הסיפור (שרה ג'סיקה פרקר בסרט) עומדת במטבח וחובטת בעוגת פאי מוכנה שקנתה למסיבה בגן הילדים כדי שתיראה כמו מעשה ידיה להתפאר. אם לא קראתם ולא ראיתם, לא נעשה לכם ספוילר בלגלות לכם אם היא אכן הצליחה להערים על פאנל השופטים.
מה שבטוח זה שאותנו לא תתפסו אף פעם בסיטואציה כזו (בנוגע לפאי, לא בעניין כיכוב בסרט הוליוודי...) גם במחיר של לילה נטול שינה, נעמוד ונכין את העוגה ליומולדת, העוגיות לטיול, אוזני ההמן לגן, הסופגניות למסיבה במשרד ועוד מיני תופינים. אנחנו "נצלחת" לתפארת מיקי שמו (ישתבח שמו...) רק כדי להגיע למאורע החגיגי, להניח בגאווה את העוגה שלנו בפינת השולחן, ולגלות לזוועתנו שהוא כבר עמוס לראווה ביצירות מופת מסוכרות של אמהות קונדיטוריות מבוזבזות הרבה יותר מאיתנו.
הרי אין צורך להכביר מילים על אותן אמהות משקיעניות ומוכשרות להפליא (ומעצבנות לאללה) שמציגות בגאווה יהלומי נוטלה ומדליוני פררו רושה בעבודת יד בכל שבת וחג. מכל כפיס עץ עזוב הן מכינות מיצג צבעוני ושלם וכל בקבוק ריק ודהוי הופך לפיסת אומנות עם מוסר השכל חינוכי. אין ספק שאפשר לשאוב רעיונות יצירתיים לסידור השולחן, לתכנית אומנותית עשירה ולפיסול סביבתי בעיתוני השבת, אך אנחנו נשארות בעיקר עם התחושה שכנראה לעולם לא נצליח להפיק יום הולדת או אירוע כלשהוא בסטנדרטים האלה. לרוב נשאר עם המון כוונות טובות וכמה גלילי נייר טואלט מדובללים. ולמרות זאת לא נרפה! (אם היינו באמת שרה ג'סיקה פרקר – כאן המוסיקה היתה מתגברת ברקע). נמשיך להכין, לאפות, לקשט, להרכיב, להלחים ולנצנץ את עצמנו לדעת. בעיקר כי אין לנו מושג איך היא עושה את זה...
שיחה שקרתה באמת:
האחת: החלטתי להתפנק ולרכוש לעצמי כוורת חדשה מאיקאה לחדר עבודה!
השנייה: זמזום נעים. את יודעת שהפינוק הזה גם כולל הרכבה לבד. נכון?
האחת: ברור! אני מתה על זה!
השנייה: טוב, תמיד אהבת לגו... רק תקפידי על ההוראות.
האחת: אני מבינה שזה לא המקום לגלות יצירתיות.
השנייה: אלא אם כן את נהנית לריב עם ספרון ההדרכה...
האחת: יו יה אני שואל?
השנייה: בתוך שעה וחצי צפוי כוורת - האיחוד!
שלוש מחשבות על DIY:
אודטה – ה"מקגייוור" המקומית שלנו. לכל קושייה יש תשובה, לכל בעיה פתרון ולכל סיר יש מכסה. מלכת הטיפים הבלתי מעורערת מצליחה לערער את הבטחון האישי שלנו בכל הנוגע לאלתור ותושייה. כל אם הרי יודעת כמה מרחב תמרון נדרש, רק כדי לצלוח בשלום אחר צהריים אחד באמצע השבוע. אז מה עושים עם גביעי קוטג' ריקים? איך מסירים מסטיק דביק מהחולצה של אבא? איך אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה? תשאלו את אודטה.
מרתה סטיוארט – הכוהנת הגדולה, האורים ותומים, המלכה האם של תחום העשייה העצמית. הקלות הבלתי נסבלת בה היא מצליחה להכין מכל מפית סוג ד' טפט מפואר לקיר באמצעות עשר אצבעות וקצת אבק כוכבים בלבד מרתקת ומעצבנת בו זמנית. הכל חגיגי כל כך, יצירתי כל כך, נוצץ וטווסי. מי ידע שאפשר להפוך שקיות ניילון מהסופר לכלבלב מכשכש בזנבו?... ואפילו לאסוף איתן את מה שהוא משאיר אחריו.
בתיה עוזיאל – מה נסגר עם האוקסימורון של "במקרה הכינותי מראש" (אם הכינות מראש, איך זה במקרה?...)של האשה והאושייה, ה"אליעזר בן יהודה" של היצירה הדומסטית? לא נותר לנו אלא להכריז שהמקבילה האופנתית ל"במקרה הכינותי מראש" היא "רק זרקתי על עצמי משהו..."
Comments